טואל: איך תופרים דגם ניסיון ובודקים התאמה לפני הבד האמיתי
מה זה טואל ומתי צריך אותו, איזה בד לבחור, מה מסמנים לפני התפירה, איך מודדים על בובת דיגום ועל הגוף, ואיך מעבירים את התיקונים לגזרה לפני גזירת הבד הסופי.
טואל הוא דגם ניסיון של בגד, שתופרים מבד זול לפי הגזרה לפני שגוזרים את הבד האמיתי. המטרה היא לבדוק התאמה של גזרה קיימת: איפה הבגד מושך, איפה יש עודף, אם הקווים יושבים במקום ואם אפשר לזוז בו. את הטואל מודדים על בובת דיגום ועל הגוף, מסמנים עליו את התיקונים, ומעבירים אותם לעותק של הגזרה. הטואל נתפר מהר, בלי בטנה ובלי גימורים, ומסמנים עליו מראש קווי תפר, כיוון חוט וקווי איזון, כדי שכל שינוי יהיה ניתן למדידה.
מה זה טואל ולמה תופרים אותו
המילה טואל באה מצרפתית, ובארצות הברית קוראים לדגם הזה מוסלין, על שם הבד שממנו תופרים אותו. בעברית אומרים גם דגם ניסיון או דגם בדיקה. ההבדל בינו לבין דרייפינג ברור: בדרייפינג בונים גזרה חדשה ישירות על הבובה, ובטואל בודקים גזרה שכבר קיימת, בין אם היא שורטטה, נקנתה או נבנתה בדרייפינג.
הסיבה לתפור טואל פשוטה: תיקון בבד גולמי עולה מעט, ותיקון בבד הסופי עלול להיות בלתי אפשרי. תפר שנפרם משאיר חורים בסאטן ובעור, ובד שנגזר צר מדי לא ניתן להרחבה.
מתי צריך טואל ומתי אפשר לוותר
כדאי לתפור טואל: בבגד צמוד עם פנסים או קווי פרינסס, במכנסיים צמודים, בשרוול מושתל או רגלן, בגזרה ממותג שלא עבדתם איתו, בבד יקר, ובכל בגד ללקוחה שעוד לא תפרתם לה.
אפשר לוותר: בבגד רחב או אוברסייז, בבגד פשוט מסריג נמתח, ובגזרה שכבר תפרתם והתאמתם לאותו גוף.
איזה בד לטואל
הבד צריך להתנהג כמו הבד הסופי. בד עם עובי, נפילה או גמישות שונים ייתן התאמה שגויה, גם אם הגזרה מדויקת.
כותנה גולמית דקה: לחולצות, לשמלות קיץ ולבדים קלים.
כותנה גולמית בעובי בינוני: לשמלות, לחצאיות ולמכנסיים מבדים ארוגים רגילים.
כותנה גולמית עבה או קנבס: לז'קטים, למעילים ולבגדים מבד צמר או ג'ינס.
סריג בגמישות דומה: לבגד מסריג נמתח. טואל מבד ארוג לבגד נמתח ייצא צר מדי, כי הוא לא נמתח כמו הבד הסופי.
סדין ישן או שאריות בד מתאימים, בתנאי שהם באותו משקל ונפילה. כדאי לכבס ולגהץ את בד הטואל לפני הגזירה, כדי שלא יתכווץ אחרי שסומן עליו.
הכנת הטואל: מה מסמנים לפני התפירה
טואל בלי סימונים מראה שיש בעיה, אבל לא כמה ואיפה. לפני שתופרים מעבירים לבד את כל המידע מהגזרה, בעיפרון או בגלגלת סימון ונייר העתקה:
קווי תפר, לא רק קווי גזירה: השינויים נמדדים מקו התפר. כשהוא מסומן, רואים בדיוק בכמה צריך להזיז אותו.
כיוון חוט: על כל חלק. כשהבגד מסתובב או נמשך, הקו מראה לאיזה כיוון.
אמצע קדמי ואחורי: כדי לבדוק שהבגד יושב במרכז הגוף.
קווי איזון: קו חזה, קו מותן וקו ירכיים, אופקיים. בגוף שמתאים לגזרה הם יישארו מקבילים לרצפה. קו שעולה או יורד מראה על בעיה באורך או ביציבה.
פנסים וסימני מפגש: קצות הפנסים וכל הסימנים שבין חלקים.
בתפרים שבהם צפוי שינוי, כמו קו צד ואמצע אחורי, משאירים תוספת תפר רחבה מהרגיל, כדי שיהיה מקום להרחיב.
תפירה מהירה של הטואל
תופרים בתך ארוך ובחוט בצבע מנוגד, כך שקל לראות את התפר ולפרום אותו.
תופרים תך ייצוב על קו הצוואר ועל בית השחי, כדי שהקימורים לא יימתחו ויטעו את המדידה.
מדלגים על בטנה, פייסינג, כיסים, מכפלת וגימורי תפר. מקפלים את המכפלה לגובה המסומן ומגהצים.
במקום רוכסן משאירים את הפתח פתוח ונועצים אותו בסיכות בזמן המדידה.
מגהצים כל תפר פתוח. טואל לא מגוהץ נראה עקום גם כשהגזרה נכונה. את סדר הגיהוץ פירטנו במדריך גיהוץ בתפירה.
מדידת טואל על בובת דיגום
הבובה היא הבדיקה הראשונה, כי היא עומדת בלי לזוז ואפשר להקיף אותה מכל הכיוונים. מלבישים את הטואל ובודקים:
האמצע הקדמי והאחורי של הטואל יושבים על קווי האמצע של הבובה.
קווי האיזון מקבילים לרצפה.
תפר הצד אנכי ויושב על קו הצד של הבובה.
קצות הפנסים מכוונים לנקודת החזה ונעצרים לפניה.
אין משיכות אלכסוניות ואין בד רפוי.
כדי שהבדיקה תהיה שווה משהו, הבובה צריכה לייצג את הגוף שאליו תופרים: באותה מידה, או מרופדת למידות שלו. קווי הייחוס על הבובה, תפורים או מסומנים בדבק גזרה, הם מה שמשווים אליו. בבובה עם כתפיים מתכווצות, כמו בובת הדיגום המקצועית, קל להלביש ולהוריד טואל צמוד בלי למתוח את התפרים.
מדידה על הגוף
בובה לא זזה, לא יושבת ולא מרימה ידיים. לכן אחרי הבובה מודדים על הגוף, בהלבשה התחתונה ובנעליים שילבשו עם הבגד. מבקשים לשבת, להרים ידיים, להתכופף קדימה וללכת. קמטי משיכה מצביעים לכיוון הבעיה: קמטים אלכסוניים מהחזה לבית השחי, למשל, מראים שחסר מקום. עודף נראה כבד רפוי או ככיס אוויר. צילום מלפנים, מהצד ומאחור עוזר לראות מה שלא רואים במראה.
סדר הבדיקה הוא מלמעלה למטה: קודם כתפיים וקו צוואר, אחר כך חזה ובית שחי, ורק אז מותן, ירכיים ואורך. הכתפיים נושאות את כל הבגד, ותיקון בכתף משנה לעיתים קרובות את מה שנראה כבעיה במותן. לכן לא מתקנים את החלק התחתון לפני שהחלק העליון יושב נכון. בכל שלב מתקנים, נועצים, ובודקים שוב לפני שממשיכים.
סימנים נפוצים בטואל ומה הם אומרים בדרך כלל
קמטים אופקיים בגב התחתון, מעל הישבן: בדרך כלל אורך גב עודף בין המותן לירכיים, או גב עם שקע. מצביטים את העודף לאורך הקמט ומודדים.
קמטים אלכסוניים מהחזה לכיוון בית השחי או המותן: חסר נפח בחזה. הפנס קטן מדי או שנקודת החזה בגזרה לא בגובה הנכון.
בית שחי או מחשוף שנפתחים ועומדים מהגוף: יש עודף באורך הקו. מצביטים פנס קטן בנקודה שבה הבד עומד, ומעבירים את הכמות לגזרה.
קמטים אופקיים שנמתחים על הירכיים: הבגד צר בירכיים. פותחים את תפר הצד ומודדים כמה נפתח עד שהקמטים נעלמים.
קו צד שבורח קדימה או אחורה: חלוקה לא נכונה בין חזית לגב, או יציבה שונה מזו שהגזרה בנויה לה.
איך מסמנים שינויים על הטואל
עודף: צובטים אותו ונועצים לאורך הקו, ומסמנים את שני צדי הצביטה.
חוסר: פורמים את התפר או חותכים עד קו התפר, נותנים לבד להיפתח, ומודדים את הרווח שנפתח.
קו חדש: מסמנים בעט בצבע אחר מהקווים המקוריים, או בדבק גזרה, למשל קו מותן חדש או מחשוף נמוך יותר.
אם הגוף לא סימטרי, מסמנים כל צד בנפרד ורושמים על הבד איזה צד הוא.
מה מעבירים לגזרה
את השינויים לא מעבירים לגזרה המקורית, אלא לעותק שלה. מודדים על הטואל כל תיקון בסנטימטרים, ומעבירים לנייר: מוסיפים נייר במקום שבו נפתח רווח, וחופפים במקום שבו נצבט עודף. אחר כך מיישרים את הקווים בסרגלי עקומות, ובודקים ששני תפרים שנתפרים זה לזה עדיין באותו אורך, וששקעים ובליטות נעלמו מהקווים. גם סימני המפגש וחץ כיוון החוט מתעדכנים.
כשהשינויים גדולים, או כשכמה מהם נוגעים זה בזה, תופרים טואל שני מהגזרה המתוקנת. רק כשהוא יושב בלי תיקונים, גוזרים את הבד הסופי.
בובות דיגום במידות קבועות ומתכווננות, לבדיקת טואל בסטודיו ובבית, נמצאות בבובות דיגום ותפירה. אם אתן לא בטוחות איזו בובה תתאים למידות הלקוחות שלכן, אפשר לפנות אלינו.
