גזירת בד: כיוון חוט, שפת אריג, אלכסון ופריסת גזרה נכונה

גזירת בד נכונה מתחילה לפני המספריים: מזהים את כיוון החוט ואת שפת האריג, מיישרים את הבד, ומניחים כל חלק גזרה כך שחץ כיוון החוט מקביל לשפת האריג לכל אורכו. רק אז מצמידים את הגזרה במשקולות או בסיכות וגוזרים במספרי חייטים, כשהבד שטוח על השולחן. חלק שנגזר עקום לכיוון החוט ייתלה עקום על הגוף, יימתח במקומות לא צפויים, ולפעמים יסתובב אחרי הכביסה, גם אם התפירה עצמה מושלמת. המדריך מסביר את שלבי ההכנה, את הפריסה של בדים עם כיוון, ואת הגזירה עצמה.

שלושה כיוונים בבד ארוג

בד ארוג נוצר משני מערכי חוטים שעוברים זה מעל זה בזווית ישרה. לכל כיוון בבד התנהגות אחרת, וזו הסיבה שהגזרה מסמנת בדיוק איך להניח אותה.

חוט אורך (חוט ישר): החוטים שעוברים במקביל לשפת האריג, לכל אורך הגליל. זה הכיוון היציב ביותר, שכמעט לא נמתח, ולכן ברוב חלקי הבגד הוא עובר לאורך הגוף. כשהגזרה אומרת "חוט ישר", היא מתכוונת לכיוון הזה.

חוט רוחב: החוטים שעוברים משפה לשפה, בניצב לשפת האריג. הוא נמתח מעט יותר מחוט האורך.

אלכסון: הכיוון של 45 מעלות בין חוט האורך לחוט הרוחב. זה לא חוט, אבל זה הכיוון הגמיש ביותר בבד ארוג: הוא נמתח, נשפך רך ומתעגל סביב קימורים. משתמשים בו לסרטי אלכסון, לחצאיות ולשמלות שנגזרות באלכסון ולשוליים מעוגלים.

שפת אריג: איך מזהים אותה

שפת האריג היא שני השוליים הסגורים של הבד, שנוצרים באריגה עצמה. היא צפופה יותר משאר הבד, לא נפרמת, ולעתים יש בה שורת חורים קטנים, הדפס של שם היצרן או פס בצבע אחר. הקצוות שנחתכו בחנות, לעומת זאת, נפרמים. כשמזהים את שפת האריג, יודעים מיד שחוט האורך עובר במקביל אליה.

את שפת האריג עצמה בדרך כלל לא מכניסים לחלקי הבגד, כי היא צפופה ונוקשה יותר משאר הבד. לכן מניחים את הגזרה כך שקו הגזירה נמצא בתוך הבד ולא על השפה.

יישור הבד לפני גזירת בד

בד שנחתך מהגליל בחנות כמעט אף פעם לא נחתך בדיוק לאורך חוט הרוחב, ולפעמים הבד עצמו נמשך באריגה או בגלגול. לפני הגזירה בודקים ומיישרים:

1. מוצאים את חוט הרוחב. ליד הקצה החתוך שולפים חוט רוחב אחד לכל רוחב הבד וגוזרים לאורך הקו שנשאר. אם החוט לא נשלף, מכווצים את הבד לאורכו בכל כמה סנטימטרים עד שמגיעים לשפה השנייה. בבדי כותנה פשוטים אפשר גם לגזור חתך קטן ליד השפה ולקרוע את הבד לרוחבו.

2. בודקים. מקפלים את הבד לאורכו כך ששתי שפות האריג נפגשות. אם גם הקצוות שיושרו נפגשים בלי עיוות, הבד ישר.

3. מתקנים בד עקום. אם הקצוות לא נפגשים, מחזיקים את הבד המקופל בפינה הקצרה ומושכים בעדינות באלכסון את הפינה הנגדית, ואז מקפלים שוב ובודקים. אחר כך מגהצים את הבד מקופל, כששפות האריג והקצה מוצמדים.

שימו לב: הדפס יושב מעל האריגה, ולפעמים הוא מודפס מעט עקום לחוט. במקרה כזה בוחרים בין יישור לפי החוט ליישור לפי ההדפס, ובבגד שנתלה על הגוף עדיף בדרך כלל החוט.

קיפול הבד

ברוב הגזרות מקפלים את הבד לאורכו, צד ימין אל צד ימין, כך ששתי שפות האריג מונחות זו על זו. הקיפול נותן שני חלקים זהים במראה ראי בגזירה אחת, ומגן על הצד הימני מסימונים. חלקים שמסומנים "על קיפול", כמו חזית או גב מרכזיים, מניחים כשהקו המסומן צמוד בדיוק לקו הקיפול.

מתי גוזרים בשכבה אחת: בבדים חלקלקים, בהדפסים גדולים, בפסים ובמשבצות שצריך להתאים, ובבדים עם דוגמה לא סימטרית. גזירה בשכבה אחת איטית יותר, אבל נותנת שליטה מלאה. כדי לקבל זוג חלקים, הופכים את הגזרה בגזירה השנייה, ולחלק "על קיפול" מכינים גזרה מלאה.

פריסת הגזרה לפי חץ כיוון החוט

על כל חלק גזרה מודפס חץ ארוך, חץ כיוון החוט. הוא צריך להיות מקביל לשפת האריג, גם כשהחלק עצמו מונח באלכסון. הבדיקה פשוטה:

1. מניחים את החלק בערך במקום, ומודדים מקצה אחד של החץ עד שפת האריג או עד הקיפול.

2. מודדים מהקצה השני של החץ. אם המרחק שונה, מסובבים את החלק עד ששתי המדידות זהות.

3. רק אחרי שהמדידות זהות מצמידים את החלק. הצמדה לפני הבדיקה נועלת את הטעות.

סרגל ארוך וישר מקל על המדידה בחלקים גדולים, ומבחר נמצא בסרגלים.

בד עם כיוון: שערה והדפס חד-כיווני

בבדים עם שערה, כמו קטיפה, קורדרוי, ולור, פליז, פלנל וצמר מוברש, האור מוחזר אחרת לפי כיוון הסיבים. שני חלקים שנגזרו בכיוונים הפוכים ייראו כמו שני גוונים שונים, וזה פגם שאי אפשר לתקן אחרי הגזירה. אותו דבר בהדפס שיש לו "למעלה" ו"למטה", כמו פרחים על גבעול.

• מעבירים יד לאורך הבד: בכיוון אחד השערה חלקה, ובכיוון השני היא מתנגדת. בוחרים כיוון אחד ומסמנים אותו בחץ בגיר על הצד ההפוך.

• פורסים את כל חלקי הגזרה כך שהחלק העליון של כל אחד מהם פונה לאותו כיוון.

• פריסה חד-כיוונית צורכת יותר בד, ולכן בגזרות מסחריות מופיעה בטבלת הכמויות שורה נפרדת "עם שערה". בודקים אותה לפני שקונים בד.

• כשלא בטוחים אם להדפס יש כיוון, עדיף להתייחס אליו כאל הדפס חד-כיווני.

גזירה באלכסון

כדי למצוא את האלכסון, מקפלים את קצה הרוחב הישר כך שישכב לאורך שפת האריג. קו הקיפול שנוצר הוא האלכסון המדויק של 45 מעלות. מסמנים אותו ומשרטטים ממנו קווים מקבילים לסרטי אלכסון, או מניחים עליו את חץ כיוון החוט של חלק שנגזר באלכסון. בד באלכסון נמתח בקלות, ולכן לא מרימים אותו מהשולחן ולא נותנים לו להיתלות מהקצה עד אחרי הגזירה.

הצמדת הגזרה: משקולות או סיכות

משקולות לוחצות את הגזרה אל הבד ולא מזיזות אותו הצידה, ולכן הן מדויקות ומהירות. סיכות שימושיות בפינות, בקצות החץ ובבדים חלקלקים. ברוב המקרים משלבים: משקולות שומרות על הבד שטוח בזמן שנועצים כמה סיכות, בתוך שולי התפר ובמרחק של כמה סנטימטרים זו מזו. בבד חלקלק במיוחד אפשר להניח נייר מתחת לבד ולגזור דרך שניהם. איך בוחרים משקל מוסבר במדריך משקולות לגזרות, והמשקולות עצמן במשקולות לגזרות.

הגזירה עצמה

• הלהב התחתון על השולחן: לא מרימים את הבד אל המספריים. הלהב גולש לאורך השולחן, והיד השנייה מונחת על הגזרה קרוב לקו הגזירה.

• תנועות ארוכות ומלאות: חיתוכים קצרים וקטועים משאירים שוליים משוננים.

• רוב הגזרה משמאל למספריים: אצל ימניים, ולהפך אצל שמאליים. כך היד לא מסתירה את הקו.

• זזים סביב השולחן: לא מסובבים את הבד, אלא הולכים אל הצד הנוח לגזירה.

• מספריים חדים ושמורים לבד: להב קהה לועס את הבד ומושך אותו.

איך בוחרים אורך להב ומשקל מוסבר במדריך מספרי חייטים: איך בוחרים, והמבחר נמצא במספרי חייטים ומספרי בד. לפני שמורידים את נייר הגזרה מעבירים לבד את הסימונים: חריצים, קווי תפר, מיקום כיסים וקפלים. שיטות הסימון לכל סוג בד מפורטות במדריך גלגלת סימון והעתקת גזרה לבד, והכלים בכלי סימון לבד וגזרות.

טעויות נפוצות בגזירת בד

• הנחת הגזרה לפי הקצה החתוך של הבד ולא לפי שפת האריג.

• מדידה של קצה אחד בלבד של חץ כיוון החוט.

• הצמדה לפני בדיקת כיוון החוט.

• גזירה של בד עם שערה בשני כיוונים כדי לחסוך בבד.

• בד שתלוי מקצה השולחן בזמן הגזירה ומושך את כל השכבה.

משקולות, מספרי חייטים, סרגלים וכלי סימון לחדר הגזירה נמצאים באתר, למכירה פרטית ולסטודיו. לייעוץ בהרכבת ערכה לגזירה אפשר לפנות דרך צור קשר.

מדריך מומלץ: חיתוך בד עם סרגל קווילטינג: יישור, פסים, ריבועים ומשולשים.