אצבעון לתפירה: סוגים, איך בוחרים מידה ואיך מתרגלים לעבוד איתו
סגור, פתוח או מפלסטיק: איזה אצבעון לתפירה מתאים לצורת העבודה שלכם, איך בודקים מידה בלי טבלה, על איזו אצבע עונדים אותו ואיך מתרגלים עד שהוא הופך טבעי.
אצבעון לתפירה הוא כיסוי קטן ממתכת או מפלסטיק שעונדים על האצבע שדוחפת את המחט, כדי שהקצה האחורי של המחט ייעצר על משטח קשיח ולא בעור. הבחירה בין אצבעון סגור, אצבעון פתוח או כפפת אצבע מפלסטיק תלויה בעיקר בשאלה אחת: האם אתם דוחפים את המחט עם קצה האצבע או עם כרית האצבע. אחרי שעונים עליה, בוחרים מידה לפי בדיקת התאמה פשוטה, ונותנים לכלי כמה שעות עבודה. במדריך הזה נעבור על הסוגים, על בחירת המידה ועל שיטת התרגול שהופכת את האצבעון מגוף זר להרגל.
למה בכלל צריך אצבעון לתפירה
בתפירה ביד הכוח לא מגיע מהחוד של המחט אלא מהדחיפה בקצה האחורי שלה. בבד דק אפשר להסתדר בלי הגנה, אבל במכפלה של מכנסי ג'ינס, בתפירת כפתור דרך כמה שכבות, בקווילטינג או בבד ריפוד, הקצה האחורי של המחט נלחץ שוב ושוב לאותה נקודה באצבע. התוצאה היא כאב, חור קטן בעור, ותפירה בלחץ נמוך מדי שמייצרת תכים לא אחידים. אצבעון נותן משטח שסופג את הלחץ ומונע מהמחט להחליק הצידה, כך שהדחיפה הולכת קדימה, דרך הבד.
סוגי אצבעונים ולמי כל אחד מתאים
אצבעון סגור ממתכת (כפפת אצבע): הדגם המסורתי. כיפה שעוטפת את כל קצה האצבע, עם שקעים או משבצות שתופסים את קצה המחט. הוא מתאים למי שדוחפת את המחט עם קצה האצבע, שזו הדרך הנפוצה בתפירה ביתית, ולעבודה בבדים עבים ובמחטים עבות, כי המתכת לא נחדרת. באתר יש שני דגמים: כפפת אצבע קלאסית עם שקעים עגולים על הכיפה ועל הדפנות, שמתאימה למי שמחליפה זוויות דחיפה תוך כדי עבודה, וכפפת אצבע עם כיפה משובצת ודפנות מחורצות, שנותנת אחיזה מובחנת יותר בצדדים.
אצבעון פתוח מתכוונן: במקום כיפה, משטח מתכת קעור ומנוקד שנח על כרית האצבע, ורצועות פתוחות שמחזיקות אותו. קצה האצבע והציפורן נשארים חופשיים. זו הצורה שחייטים עובדים איתה: המחט נשענת על המשטח מעל הציפורן, והיד מרגישה את הבד. האצבעון הפתוח באתר מתכוונן לעובי האצבע בלחיצה עדינה על הרצועות, ולכן הוא הפתרון למי שאצבעון סגור אף פעם לא ישב לה טוב, ולמי שיש לה ציפורניים ארוכות.
כפפת אצבע מפלסטיק גמיש: קלה, גמישה ונצמדת לאצבע בלי ללחוץ, עם כיפה מנוקדת ודפנות מחוספסות. כפפת האצבע מפלסטיק מתאימה למתחילות, לחוגים שצריכים כמה יחידות לקבוצה, ולמי שהמתכת מרגישה לה קרה וקשיחה. לבדים קשים במיוחד, כמו עור וברזנט, עדיף כלי ממתכת.
במקורות מקצועיים מוזכרים גם אצבעוני עור, שמתרככים לפי צורת האצבע ואהובים על קווילטריות, ואצבעוני טבעת נמוכים לרקמה. אלה אפשרויות נוספות לאותו עיקרון: משטח קשיח במקום שבו המחט נדחפת.
איזה אצבעון לאיזו עבודה
למכפלות, תיקונים וכפתורים בבית מספיק אצבעון סגור אחד במידה נכונה או כפפת פלסטיק. לבדים עבים, לריפוד ולעור בוחרים מתכת. לעבודה ממושכת של שעות, כמו תפירת חליפה ביד או גימורי שמלת ערב, האצבעון הפתוח נוח יותר, כי האצבע לא מתחממת ומרגישה את הבד. לרקמה ולקווילטינג רבים מעדיפים כלי קל, ומוסיפים הגנה ליד השנייה כשצריך.
על איזו אצבע עונדים את האצבעון
ברוב שיטות התפירה ביד עונדים את האצבעון על האצבע האמצעית של היד שמחזיקה את המחט. המחט נתפסת בין האגודל לאצבע המורה, והאצבע האמצעית דוחפת את הקצה האחורי שלה. אצבעון על האצבע המורה מפריע לאחוז במחט ופוגע בדיוק התך. יש תופרות שעונדות אצבעון שני, גמיש, על האגודל או על המורה, כדי לתפוס מחט חלקה שעוברת דרך שכבות עבות, אבל זו תוספת ולא נקודת פתיחה.
איך בוחרים מידה לאצבעון
לאצבעונים אין מידה אחידה בין יצרנים, ולכן טבלת מידות עוזרת פחות מבדיקת התאמה בפועל. במקורות המקצועיים ממליצים למדוד את היקף האצבע בבסיס הציפורן עם פס נייר דק ולהשוות לטבלה של היצרן, אבל הבדיקה הקובעת היא על האצבע.
עונדים את האצבעון עד הסוף. באצבעון סגור קצה האצבע נוגע בכיפה בלי להילחץ. באצבעון פתוח קצה האצבע בולט מעט מעבר למשטח.
מורידים את היד לצד הגוף ומזיזים את האצבעות. אצבעון שנופל גדול מדי.
תופרים רבע שעה. אצבעון שלוחץ, מחמם או משאיר סימן אדום עמוק צר מדי. אצבעון שמסתובב על האצבע רפוי מדי, והמחט תחליק ממנו בדיוק כשצריך יציבות.
אצבעון פתוח מתכוונן פותר חלק גדול מהבעיה: מכווננים את הרצועות פעם אחת לפי האצבע, ומאז רק מתקנים בעדינות. פתיחה וסגירה חזקה בכל שימוש מחלישה את המתכת. בכפפת פלסטיק גמישה יש טווח התאמה טבעי, ולכן היא נוחה למי שעדיין לא יודעת איזו מידה מתאימה לה.
איך דוחפים את המחט נכון
יש שתי טכניקות, והאצבעון צריך להתאים לאחת מהן.
דחיפה בקצה האצבע: המחט מוחזקת בין האגודל למורה, הקצה האחורי שלה נשען בשקע אחד על הכיפה, ודוחפים בכיוון שאליו המחט מצביעה. אם המחט מחליקה, היא בדרך כלל נשענת בין שני שקעים, ומזיזים מעט את האצבע עד שהקצה נכנס לגומה. זו הטכניקה של האצבעון הסגור.
דחיפה בכרית האצבע, שיטת החייטים: המחט נתפסת באמצעה בין האגודל למורה, והקצה האחורי שלה נשען על משטח האצבעון הפתוח, מעל הציפורן. התנועה מגיעה מסיבוב של כף היד והאמה, והאצבעות כמעט לא זזות. המחט נכנסת לבד ועולה חזרה בתנועה אחת, וקצה האצבע החופשי מרגיש את הבד. השיטה דורשת תרגול, אבל היא מהירה ואחידה בעבודה ממושכת, וזו הסיבה שחייטים נשארים עם האצבעון הפתוח.
בשתי השיטות עובדים עם הבד מונח על שולחן או על הברך, ולא באוויר. בבד עבה עדיף לדחוף בכמה תנועות קצרות מאשר בדחיפה אחת חזקה, כך המחט לא מתכופפת. מחט שמתכופפת שוב ושוב היא לפעמים סימן למחט דקה מדי לעבודה, ואיך בוחרים מחט יד מתאימה מוסבר במדריך למחטי יד.
איך מתרגלים לעבוד עם אצבעון
הסיבה העיקרית שאצבעונים נשארים בקופסה היא שהם מרגישים מוזר בפעמים הראשונות, ומוותרים מהר. תרגול מדורג פותר את זה.
יום ראשון: עונדים את האצבעון בלי לתפור, רבע שעה בכל פעם, בזמן שעושים משהו אחר. היד מתרגלת למשקל ולמגע.
תרגיל ראשון: תך ישר ארוך על בד כותנה בשתי שכבות, בלי לחץ של זמן. המטרה היא למצוא את הנקודה שבה המחט נשענת על האצבעון בלי להחליק.
אחר כך: מכפלה סמויה על בד בינוני, ואז כפתור דרך ארבע שכבות. בשלב הזה רוב התופרות מגלות שהן דוחפות חזק יותר ותופרות מהר יותר מבעבר.
אם אחרי כמה ימים האצבעון עדיין מפריע, הבעיה היא כנראה במידה או בסוג, לא בתרגול. מחליפים לסוג אחר לפני שמוותרים.
טעויות נפוצות
לתפור בלי אצבעון רק לתיקון קטן. רוב הדקירות קורות דווקא בתיקונים קצרים בבד עבה.
לדחוף עם הרצועות של האצבעון הפתוח. הרצועות נועדו לאחיזה, את המחט דוחפים רק עם המשטח המנוקד.
לדחוף באלכסון חד. דחיפה בזווית עקומה מכופפת את המחט. מיישרים את הבד ודוחפים ישר.
לא לנקות. אחרי עבודה עם גיר סימון או בד מאובק, מנגבים את האצבעון במטלית יבשה כדי שהשקעים לא יתמלאו.
כל האצבעונים וכפפות האצבע נמצאים בקטגוריית אצבעונים, ולצדם מחטים לתפירה ביד ושאר ציוד התפירה לשולחן העבודה. מי שרוצה לנסות את האצבעונים על האצבע לפני שמחליטה מוזמנת לאולם התצוגה בכפר גלעדי 15 בתל אביב, וחוגים ובתי ספר שצריכים כמות לקבוצה יכולים לפנות דרך עמוד צור קשר.
שאלות נפוצות
על איזו אצבע שמים אצבעון לתפירה?
על האצבע האמצעית של היד שמחזיקה את המחט. המחט נתפסת בין האגודל לאצבע המורה, והאצבע האמצעית עם האצבעון דוחפת את הקצה האחורי שלה. אצבעון על האצבע המורה מפריע לאחוז במחט.
איך יודעים שהאצבעון במידה הנכונה?
עונדים אותו עד הסוף, מורידים את היד לצד הגוף ומזיזים את האצבעות. אם הוא לא נופל ולא לוחץ אחרי רבע שעה של תפירה, המידה נכונה. אצבעון שמסתובב על האצבע גדול מדי, ואצבעון שמחמם ומשאיר סימן עמוק צר מדי.
מה ההבדל בין אצבעון סגור לאצבעון פתוח?
אצבעון סגור עוטף את כל קצה האצבע ודוחפים בו את המחט עם הכיפה, בקצה האצבע. אצבעון פתוח משאיר את קצה האצבע והציפורן חופשיים, והמחט נשענת על משטח מנוקד שנח על כרית האצבע מעל הציפורן. הבחירה תלויה בצורת הדחיפה שנוחה לכם.
איזה אצבעון מתאים למי שיש לה ציפורניים ארוכות?
אצבעון פתוח מתכוונן. אין בו כיפה שלוחצת על הציפורן, והרצועות הפתוחות מתכווננות לעובי האצבע. אצבעון סגור צריך להיות עמוק דיו לציפורן, ואז הוא לרוב רחב מדי לאצבע.
אצבעון מתכת או פלסטיק, מה עדיף למתחילות?
כפפת אצבע מפלסטיק גמיש קלה ונצמדת בלי ללחוץ, ולכן נוח להתרגל איתה. לבדים עבים ולמחטים עבות, כמו ג'ינס, קנבס, עור וברזנט, עדיף אצבעון ממתכת, כי המתכת לא נחדרת. הרבה תופרות מחזיקות את שניהם.
למה המחט מחליקה מהאצבעון?
בדרך כלל כי הקצה האחורי של המחט נשען בין שני שקעים ולא בתוך שקע, או כי האצבעון רפוי ומסתובב על האצבע. מזיזים מעט את האצבע עד שהקצה נכנס לגומה, ואם האצבעון מסתובב, עוברים למידה קטנה יותר או לדגם מתכוונן.
כמה זמן לוקח להתרגל לאצבעון?
לרוב האנשים כמה שעות עבודה, שמתפרסות על כמה ימים. בהתחלה עונדים אותו בלי לתפור, אחר כך תופרים תך ישר על בד כותנה, ורק אז עוברים למכפלות ולכפתורים. אם אחרי כמה ימים הוא עדיין מפריע, הבעיה היא כנראה במידה או בסוג.
האם צריך אצבעון לקווילטינג?
בקווילטינג ביד המחט עוברת דרך שלוש שכבות שוב ושוב, ולכן אצבעון כמעט הכרחי. רבים משתמשים באצבעון סגור ממתכת לדחיפה, ויש שמוסיפים אצבעון גמיש על האגודל או על המורה של היד השנייה כדי לתפוס את המחט שעוברת מלמטה.
איך מכווננים אצבעון פתוח מתכוונן?
לוחצים בעדינות על רצועות המתכת עד שהאצבעון יושב יציב, בלי לחנוק את האצבע, ומסובבים אותו כך שהמשטח המנוקד יפגוש את המחט בנקודה שבה דוחפים. מכווננים פעם אחת לפי האצבע, ומאז רק מתקנים בעדינות, כי כיפוף חוזר וחזק מחליש את המתכת.
למה יש שקעים או משבצות על האצבעון?
כל שקע הוא נקודת עצירה לקצה האחורי של המחט. בלי השקעים המחט הייתה מחליקה על המתכת החלקה, ועם השקעים הדחיפה הולכת ישר דרך הבד. שקעים עגולים תופסים את המחט מכל כיוון, ומשבצות וחריצים נותנים אחיזה מובחנת יותר בצדדים.
