דרייפינג על בובת דיגום: מדריך למתחילים מהבד ועד הגזרה

דרייפינג על בובת דיגום, או בעברית דיגום חופשי, הוא בניית גזרה ישירות על גוף תלת-ממדי: מניחים בד כותנה גולמי על הבובה, מיישרים אותו לפי כיוון החוט, נועצים בסיכות, מסמנים קווי תפר ופנסים, ואז מורידים את הבד ומעבירים אותו לנייר. כדי שזה יעבוד, הבובה צריכה לקבל סיכות בכל נקודה, לשמור על מידה קבועה ולשאת קווי ייחוס ברורים. המדריך מסביר מה צריך, איך מכינים את הבד, ואיך עושים דרייפינג לחלק קדמי בסיסי של חולצה, שלב אחר שלב.

מה זה דרייפינג ומתי בוחרים בו

יש שתי דרכים לבנות גזרה. בשרטוט, או תדמיתנות, מחשבים קווים על נייר לפי מידות. בדרייפינג רואים את הצורה על הגוף כבר בזמן העבודה, וזו הסיבה שמעצבים בוחרים בו לבגדים עם נפילה רכה, קפלים, גזרות אלכסוניות, א-סימטריה וקווי עיצוב שקשה לדמיין על נייר. גם גזרת בסיס פשוטה אפשר לבנות בדרייפינג, וזה התרגיל הראשון שלומדים, כי הוא מלמד איך בד שטוח מתנהג על גוף מעוגל.

בלימודי עיצוב אופנה לומדים בדרך כלל את שתי השיטות במקביל. בדרייפינג המתחילים לומדים להרגיש את הבד, ובשרטוט הם לומדים לדייק אותו.

מה בובת הדיגום צריכה לאפשר לדרייפינג על בובת דיגום

בדרייפינג נועצים עשרות סיכות בכל חלק, חלקן ישר וחלקן בזווית, ומושכים את הבד לכיוונים שונים. לא כל בובה עומדת בזה. אלה התנאים:

• גוף שמקבל סיכות: גוף מרופד או ליבה קשיחה מצופה בד, שהסיכה נכנסת אליו ונשארת. בובת ראווה מפיברגלס או מפלסטיק לא מתאימה, כי אי אפשר לנעוץ בה.

• מידה קבועה ומשטח רציף: בבובה מתכווננת שהורחבה נפתחים מרווחים בין החלקים, ושם קשה לנעוץ סיכה ולהניח קו ישר. לדרייפינג מתאימה יותר בובת דיגום במידה קבועה לנעיצת סיכות.

• קווי ייחוס: אמצע קדמי ואחורי, קו חזה, קו מותן וקווי צד. בחלק מהבובות הם תפורים על הציפוי, ובאחרות מסמנים אותם בדבק גזרה לפני שמתחילים.

• יציבות וגובה: בובה שזזה בכל פעם שנועצים סיכה מקלקלת את כיוון החוט. עמוד בגובה מתכוונן ובסיס עם גלגלים שאפשר לנעול מאפשרים לעבוד בעמידה על הכתפיים ובישיבה על המותן.

את ההבדלים בין סוגי הבובות פירטנו במדריך בובת דיגום לסטודנטים, יחד עם רשימת הציוד לשנה הראשונה.

הציוד: סיכות, סימון, בד וסרגלים

• סיכות: סיכות תפירה ישרות ודקות, כמה עשרות לכל חלק. בסיכות תפירה מפלדה יש סיכות PRYM במידה 34×0.60 מ"מ, שנכנסות בקלות לבד ולגוף הבובה.

• בד גולמי: כותנה פשוטה באריגת שתי וערב, שנקראת גם מוסלין או טואל, ובחנויות בדים בארץ לפעמים כותנה 21. בוחרים עובי קרוב לבד של הבגד הסופי: דק לחולצות, בינוני לשמלות, עבה יותר לז'קטים.

• סימון: עיפרון רך לבד, עיפרון בצבע שני לתיקונים, ודבק גזרה לקווים על הבובה.

• סרגלים: סרגל זווית לקווים ניצבים, ועקומה צרפתית לקו צוואר ולבית שחי. ראו בסרגלי עקומות.

• גלגלת סימון, נייר גזרות ומספריים לשלב ההעברה.

הכנת הבד: כיוון חוט וקווים לפני שמניחים

הטעות הנפוצה של מתחילים היא להניח על הבובה בד שלא יושר. אם החוט האורכי והחוט הרוחבי לא ניצבים זה לזה, הבד ייפול עקום על הגוף, וכל הגזרה תצא עקומה.

1. מיישרים את החוט: קורעים או גוזרים לאורך חוט רוחבי שנשלף, כך שהקצה ישר בדיוק לפי האריגה. אם הפינות לא יוצרות זווית ישרה, מותחים את הבד באלכסון עד שהן מתיישרות.

2. מגהצים: מגהצים לאורך החוט ולא באלכסון, כדי לא למתוח את הבד.

3. גוזרים חלק: לחלק קדמי של חולצה בסיסית, אורך מהצוואר למותן ועוד כ-10 ס"מ למעלה ולמטה, ורוחב מאמצע קדמי עד קו הצד בגובה החזה ועוד כ-10 ס"מ.

4. משרטטים קו אמצע קדמי: קו לאורך החוט האורכי, כ-2.5 ס"מ מהשפה. מקפלים לאורכו ומגהצים קפל.

5. משרטטים קו חזה: קו ניצב לאמצע הקדמי, לפי סרגל זווית, בגובה שמדדתם על הבובה מקו הצוואר לקו החזה.

דרייפינג של חלק קדמי בסיסי, שלב אחר שלב

מקובל לעבוד על חצי בובה, בדרך כלל הצד הימני, ואחר כך לשקף את הגזרה לצד השני.

איך נועצים סיכות בדרייפינג

סיכה שמחזיקה בד לבובה נכנסת בזווית חדה, כמעט במקביל לגוף, ותופסת מעט בד ומעט ציפוי. כך היא לא נשמטת כשמחליקים את הבד סביבה. בקווי תפר, כמו כתף וקו צד, נועצים לאורך הקו כשהראשים פונים לאותו כיוון, כדי שקל יהיה לראות את הקו ולהוציא את הסיכות בסדר. בנקודות העיגון הראשונות, אמצע קדמי וקו חזה, אפשר לנעוץ שתי סיכות בצורת X, שמחזיקות את הבד גם כשמושכים אותו לצד.

1. מעמידים את הבד: מצמידים את קו האמצע הקדמי של הבד לאמצע הקדמי של הבובה, ואת קו החזה לקו החזה. נועצים סיכה באמצע הקדמי בצוואר, באמצע הקדמי במותן ובנקודת החזה.

2. קו הצוואר: מחליקים את הבד כלפי מעלה ולצד, סביב הצוואר. בבד שנאסף חותכים חריצים קטנים בשוליים, מכיוון הקצה אל קו הצוואר ולא עד אליו, עד שהבד שוכב שטוח.

3. כתף: מחליקים מהצוואר לקצה הכתף ונועצים לאורך קו הכתף.

4. חזה ובית שחי: מחליקים מעל החזה אל בית השחי, ושומרים שקו החזה על הבד נשאר מקביל לרצפה. נועצים בתחתית בית השחי ובראש קו הצד.

5. קו צד: מחליקים כלפי מטה לאורך קו הצד ונועצים. לא מותחים: בד מתוח על הבובה נותן בגד צר מהגוף.

6. פנס מותן: העודף שנשאר בין החזה למותן מתקפל לפנס מתחת לנקודת החזה, בכיוון קו הפרינסס. נועצים את שתי שפות הפנס זו לזו.

7. מסמנים: נקודות בעיפרון לאורך קו הצוואר, קו הכתף, בית השחי, קו הצד, קו המותן ושפות הפנס, וסימני מפגש בקו הצד ובקו החזה.

8. גוזרים עודפים: משאירים כ-1.3 ס"מ מעבר לקווים המסומנים, כדי שאפשר יהיה לבדוק ולתקן.

לפני שמורידים את הבד מתרחקים צעד או שניים ובודקים: האמצע הקדמי אנכי, קו החזה אופקי, אין משיכות אלכסוניות ואין בד רפוי בבית השחי.

מהבד לנייר: יישור הקווים

את הבד מורידים מהבובה, מגהצים קלות לאורך החוט ומניחים שטוח. השלב הזה נקרא יישור קווים, ובו הופכים את הנקודות לגזרה:

• מחברים את הנקודות בסרגל ישר בקווי הכתף והצד, ובעקומה בקו הצוואר ובבית השחי.

• סוגרים את הפנס בקיפול, ומיישרים את קו המותן כשהוא סגור, כדי שלא יהיה בו שקע.

• בודקים שאורכי קו הכתף וקו הצד מתאימים לחלק האחורי שייתפר אליהם.

• מעבירים לנייר גזרות בגלגלת סימון, כפי שהסברנו במדריך גלגלת סימון והעתקת גזרה, מוסיפים תוספת תפר ומסמנים חץ של כיוון החוט.

הגזרה שיצאה היא נקודת התחלה. לפני גזירה בבד הסופי, תופרים ממנה דגם ניסיון ובודקים התאמה.

טעויות נפוצות בדרייפינג ראשון

• מתיחת הבד כדי להעלים קמטים. הקמט מראה שיש עודף שצריך להפוך לפנס או לקו תפר.

• איבוד כיוון החוט באמצע העבודה, כשמחליקים את הבד בלי לבדוק שקו החזה עדיין אופקי.

• מעט מדי סימונים. בלי נקודות וסימני מפגש, על השולחן אי אפשר לשחזר את מה שהיה על הבובה.

• סיכות בניצב לגוף, שנשמטות כשמזיזים את הבד. נועצים בזווית חדה.

• עבודה על בובה שזזה. נועלים את הגלגלים לפני שמתחילים.

כל הבובות לנעיצת סיכות, במידות קבועות ומתכווננות, נמצאות בבובות דיגום ותפירה. לשאלות על מידה שמתאימה לבובות בבית הספר או בסטודיו, אפשר לפנות אלינו.